<h1>התרומה סימנים קכ"ט—ק"ל</h1>
<h2>דף עה:</h2>
אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהיה גט. ואם מתי יהא גט. ופריך הא בעינא הין קודם ללאו. אלא א' רבא אם מתי יהא גט. ואם לא מתי לא יהא גט. משמע הכא דהלכה כר"מ דבעי תנאי דבני גד ובני ראובן. דהא שמואל ורבא סברי כותי ואין נראה לדחות דלשופר' דשטרא תקינו הכי. הלכך שכיב מרע הנותן גט לאשתו צריך לכפול תנאו ולומר כדתקי' רבא תנאי כפול והן קודם ללאו. ותנאי קודם למעשה ויאמר כן הרי זה גיטך ואם לא מתי לא יהא גט. ואם לא ימות מחליו בטל הגט. ואם אחר כך יחלה צריך גט אחר. ואם רוצה שתהא מגורשת בגט ראשון יתן זמן בתנאי ויאמר אם מתי עד זמן פלוני יהא גט מעכשיו. ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם. ואם לא מתי עד אותו זמן לא יהא גט. מיהו אומר מורי רבינו שאם נתנו סתם על מנת שימות ופירש שיהא תנאי זה כדין תנאי בני גד ובני ראובן יכול יהיה שיועיל בלא כפילו' תנאי. ואם נפשך לומר היאך יאמר שכיב מרע שום תנאי בגט. א"כ צריך שיסבור יש ברירה. כדפי' רש"י בפרק כל הגט (כ"ה ע"ב). מיהו באותן הימים הרי היא כאשת איש לכל דבריה דר"י. ודייק תלמודא ולכי מייתי הוי גיטא. אלמא יש ברירה ופירש דכל תנאי שאין בידו לקיים כגון מיתה וחיים שהם תלויין בידי שמים אי' מועיל. אלא למאן דאמר יש ברירה. והרי נחלקו רבותי' ר"ת ורבי' יצחק נכדו הלכתא כמאן דאמר יש ברירה או אין ברירה בשמעתא (ב"ק פ"ח ע"ב) דקניין פירות בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש י"ל הרי שמואל עצמו סובר שלהי ביצה (ל"ז ע"ב) גבי חבית ובהמה שלקחו בשותפות דאין ברירה. ואפי' הכי אתקין שמואל תנאה בגיט' דשכיב מרע והיינו טעמא דבדבר העומד להתברר כגון מיתה וחיים מודה שמואל דיש ברירה. גם כל ראיות דמייתי ר"ת לפסוק אין ברירה הוא בדבר שאין עומד להתברר. אבל בדבר העומד להתברר מודה ר"ת דיש ברירה. וגם רב יהודה אמר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ור' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת מודו דיש ברירה לפי דברי רש"י דפרק כל הגט דלכי מייתי הוי גיטא והוא עיקר ולא כפ' מי שאחזו. וכן עמא דבר לתת לשכיב מרע גט על תנאי במותו ובחייו.
